או כר''א בר' צדוק. כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר''א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ''ב דטהרות דס''ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה:

הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה. כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר''ע בריש פ''ג דידים דס''ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ''א ידו וקסבר ר''ע דכדין ראשון לטומאה להן:

תיפתר או כרשב''א וכו'. לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב''ש גריס לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ''ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש''מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י''ח דבר הוא ה''נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא''כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב''א או כר''א בר' צדוק דלקמיה:

וכב''ש יש ידים לחולין. בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ''ב דבכורים ובסוף פ''ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב''ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן:

ושניות לתרומה. כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין:

דבר אחר. היינו טעמייהו דב''ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן:

לעולם ספק משקין לידים טהור. כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי''ל דספק ידים טהור כדתנן בפ''ד דטהרות ובפ''ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה''ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין:

ומה טעמון דב''ה. דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב''ש:

ומשני תמן בעינו הוא. השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי:

טופח ומטפיח. צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב''ה מחמירין במשקה טופח וא''כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת:

וב''ה אומרים משקה טופח. אע''פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא:

ב''ש אומרים כדי סיכת אבר קטן. טהור טפי מהכא טמא:

ב''ש אומרים אע''פ. שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב''ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע''י השקה:

תמן תנינן. בפ''ד דעדיות:

פיסקא ב''ש אומרים שברא וכו' ופריך א''כ על דעתיה דב''ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג''כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן:

עלה וטעין תרויהון בחד ידיה. נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא''ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך:

וכעס עלוי אביו. בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא''ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר''ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו:

גזירה. גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו:

ב''ש אומרי' כוס בימינו. ה''ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב''ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח''כ מברך על היין וב''ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן:

וטחו בראש השמש. מפני שגנאי הוא לת''ח שיצא לשוק וידיו מבושמות:

גמ' תני. בתוספתא פ''ה א''ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א':

אם השמש פיקח וכו'. כלומר דס''ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ''א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח''כ מכבדין את הבית:

גמ' מה טעמהון דב''ש מפני אובדן אוכלין. כדפרישית במתני':

מתני' ב''ש אומרי' נר ומזון. מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב''ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר''מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב''ש וב''ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב''ש אומרים מאור ואח''כ בשמים וב''ה אומרים בשמים ואח''כ מאור:

בש''א שברא מאור האש. שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא:

וב''ה אומרים בורא. דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת:

מתני' ב''ש אומרים מכבדין את הבית. מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב''ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת''ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב''ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ:

גמ' תני. בתוספתא פ''ה א''ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א':

אם השמש פיקח וכו'. כלומר דס''ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ''א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח''כ מכבדין את הבית:

גמ' מה טעמהון דב''ש מפני אובדן אוכלין. כדפרישית במתני':

מתני' ב''ש אומרי' נר ומזון. מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב''ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר''מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב''ש וב''ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב''ש אומרים מאור ואח''כ בשמים וב''ה אומרים בשמים ואח''כ מאור:

בש''א שברא מאור האש. שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא:

וב''ה אומרים בורא. דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת:

מתני' ב''ש אומרים מכבדין את הבית. מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב''ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת''ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב''ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ: